אבל כמיומנות — להיות עד למותו של האחר

השיחה עוסקת באבל לא כמחלה אלא כמיומנות מהותית וכאמצעי להבנה עצמית, בעיקר בליווי גוססים. • אבל כמיומנות: מגע עם אבלו של אדם אחר מאפשר לו לחוש מוכר. בהיותך עד לתמותתו, אתה נעשה מדיום שדרכו הוא יכול להבין את עצמו טוב יותר — מתנה ו"מיומנות מוזרה" שראויה לתרגול וליראת כבוד. • מקור האבל: היכולת להיות נוכח לצד הגוסס נובעת בעיקר ממפגש עם תמותתו של אדם אחר, ולא עם תמותתנו שלנו — שהיא חוויה "משנית". • כוחו של הזר: דווקא ה"זרוּת" של המלווה מעניקה לו עוצמה ייחודית, ומאפשרת להכניס חמלה אל בית שבו היחסים קרובים וטעונים מדי. • כעס ונקמה: כשהכעס וה"קומפלקס הנקמני" מדכאים את האבל, תפקיד הזָקֵן הוא "לקרוא למים העמוקים לעלות כשהאנשים שכחו את צמאונם".