לא לתקן את עצמנו — על זִקנה ותרבות

ג'נקינסון מהרהר בטבע ההזדקנות, בזִקנה ובמשברי התרבות של העידן המודרני. • מצב התרבות המודרנית: בני האדם חיים זמן רב יותר הודות לרפואה, אך אין זה "לחיות" במובן המשמעותי. התרבות "גדושה באנשים זקנים אך חסרת זְקנים". • תפקיד הזִקנה: זִקנה אינה זהות או פרופיל אישיותי אלא תפקיד תפקודי המזומן על-ידי "צרות הזמנים". הזְקנים הם ה"קנרית במכרה" של תרבות בכאוס. • מוות, גבולות וטקס: המוות אינו אירוע עתידי אלא מציאות הווה שיש לשלבה בחיים. "מוות פתאומי" הוא סוג של "השתמטות" מן המציאות שהחיים נגמרים. קבלת הגבולות "מאשרת חיים". • "תודעת הכפר": אירוח רדיקלי ונכונות להתקדם יחד, גם בין זרים — והיחס שלנו אל הזקנים הוא תרגול של "להיות בעלי אבות קדומים".